הפרעות בליעה

 

הפרעות בליעה וההתמודדות איתן

ביממה אנחנו בולעים כמעט 600 פעם, ומעולם לא חשבנו להקדיש לכך תשומת לב יתרה. בזמן אכילה בולעים יותר ובשינה – פחות. הפעולה הטריוויאלית, המורכבת ממערכת שרירים ועצבים מורכבת ביותר, הופכת פחות טריוויאלית עם השינויים והבעיות שמתלווים לה כאשר מזדקנים.

בליעה תקינה מתחלקת ל-4 שלבים:
1. הכנה – האוכל שבפה נלעס, נטחן ומתערבב ברוק. ההכנה מורכבת מפעילות נכונה של השפתיים, הלשון, הלסתות, החיך הרך, שרירי הלעיסה ושרירי הלחיים. האוכל שנלעס נקרא "בולוס".
2. העברה – הלשון מעבירה את הבולוס לכיוון הלוע, שם מתעורר רפלקס הבליעה.
3. רפלקס הבליעה – נוצר צינור בין הפה והלוע, דרכו עובר האוכל. לשבריר שנייה אין נשימה.
4. מעבר בוושט – חיישנים בלוע ובלשון מעוררים את תהליך המעבר של האוכל לכיוון הוושט. משם עובר הבולוס לקיבה, בזמן ממוצע של 7.7 שניות.

עם תהליכי ההזדקנות, גם מערכת הבליעה מתחילה להתרופף. התנועה של עצם הלשון מתקשה, מיקום הגרון יורד, ודלקות פרקים עלולות להשפיע על גמישותו של קיר הלוע. שלב ההעברה גם הוא מתארך ויותר שאריות מזון נשארות בחלל הפה – דבר שעלול להוביל לחדירת הבולוס לחלל הגרון.

מהם הגורמים להפרעות בליעה?
1. פגיעות נוירולוגיות פתאומיות (אירוע מוחי, פגיעת ראש, זיהום ויראלי או ניתוח מוח). בטיפול מתאים, חולים אלו יכולים להשיג שיפור במצבם.
2. פגיעה נוירולוגית שמקורה במחלות ניווניות כפרקינסון, אלצהיימר, ניוון שרירים או טרשת נפוצה משפיעה גם היא על הבליעה ומדרדרת אותה באופן הדרגתי.
3. פגיעה באזור הפה והגרון (עקב הסרת גידול באזור הפה, למשל),
4. תופעת לוואי של תרופות שונות.
5. גורם נפשי - ההפרעה חולפת לרוב בעזרת טיפול פסיכולוגי.

הבעיה הגדולה כאן היא סכנת חנק. המזון עלול להישאף לריאות, ולגרום לחסימה נשימתית. זו עלולה להוביל למוות תוך דקות, והיא מהווה גורם תמותה נפוץ אצל חולים סיעודיים, אשר ניתן למנעו על ידי פעולת היימליך ושחרור קנה הנשימה. בנוסף, חלקיקי מזון קטנים הנשאפים לריאות עלולים לגרום לדלקת ריאות משום שהם מכילים בקטריות. נוצרות גם תופעות מטרידות בחיי היומיום, כגון ירידה במשקל, תזונה לקויה, ואי יכולת להשתתף בסעודות חברתיות – בעיה הגורמת לחוסר רצון בחברה, ומכך בדידות ודיכאון.

איבחון של הפרעות בליעה נעשה על ידי צוות של רופא-מטפל, רופא אף-אוזן-גרון וקלינאית תקשורת. מוסדות גריאטריים מעסיקים אחיות ייעודיות אשר משגיחות על האכילה, נותנות המלצות אכילה או מבקשות הערכה של קלינאית תקשורת. אחיות של בתי אבות מתמחות בהאכלה בטיחותית. רופאי שיניים וגסטרואנרולוג יכולים גם הם לתת מענה לבעיה.

בדיקות שונות יכולות לסייע באבחון הבעיה הספציפית: בדיקת וידאופלורוסקופיה מאפשרת צילום וידאו ברנטגן בזמן האכילה; ובבדיקת FEES מוחדר סיב אופטי לאף ודרכו ניתן לעקוב אחר האכילה.

קלינאית תקשורת יכולה לטפל בבעיה בשלושה שלבים:
1. המלצה על סוג המזון – בהנחה והמשכת אכילה אפשרית, ואין צורך לעבור להזנה באמצעות זונדה או PEG, הקלינאית בוחרת את המזון והמרקמים שיאפשרו בליעה בטוחה, כגון מזון דייסתי או נוזלי.
2. תרגול תנועה ותחושה בפה – הקלינאית תלמד תרגילים לחיזוק בסיס הלשון והשפתיים. לעיתים התרגול יהיה חיזוק האיברים בפה. שיפור תחושה נעשה על ידי גירוי באמצעות מזון בטמפרטורות, מרקמים וטעמים שונים.
3. אימוץ טכניקות מפצות – טיפול נוסף יכול להיות שינוי תנוחה של הראש בזמן בליעה, לפי הבעיה הקיימת אצל אותו מטופל.

ולסיכום, ככל שהבליעה טריוויאלית ויומיומית יותר, כך היא פחות מסוכנת. אך כשהבליעה הופכת להיות נושא מטריד, יש להתייחס אליה בכובד ראש ולהקטין ככל האפשר את הסיכונים שבה, על ידי התייעצות עם אנשי מקצוע שיאבחנו את הבעיה הספציפית ויתנו מענה הולם.